השם רוברט זמקיס חתום על מספר יצירות קולנעיות אהובות עליי במיוחד. ברפטואר שלו אפשר למצוא סרטים אינטילגנטיים ומרגשים כמו "קונטקט", "להתחיל מחדש" וכמובן "פורסט גאמפ", יחד עם סרטים שהם פשוט כיף טהור בדוגמא של "בחזרה לעתיד" ו"מי הפליל את רוג'ר רביט". עד שנת 2000 זמקיס הצליח לייצר סרטים נפלאים, מרגשים ומהנים, רובם המוחלט עוברים בקלות את מבחן הזמן ואם תעמוד בפניי ההזדמנות לצפות באחד מהם, לא אוותר עליה בשום צורה. אך מתחילת המילניום הנוכחי, לא הצלחתי להתחבר באותה צורה לאף סרט של זמקיס. אני לא רוצה לומר שהוא איבד את הקסם, אבל סרטים כמו "על חבל דק", "בייולף" ו"רכבת לקוטב" השאירו בעיקר טעם מר בפה.
קיוויתי שסרטו החדש של זמקיס, "בעלי ברית", יחזיר אותו לדרך המוטב. שילוב הפעולה עם הכותב סטיבן נייט (שכתב את "לוק" המושלם אבל גם את "הבן השביעי" הנוראי) יכל לתת תוצאה נפלאה. אחרי הכל, מלחמת העולם השנייה ומרגלים גרמניים, מה יכול להשתבש?
1942, מלחמת העולם השניה, מקס ואטאן (בראד פיט) נשלח למשימת ריגול במרוקו. שם הוא פוגש סוכנת צרפתייה בשם מריאן בוסאז'ור (מריון קוטיאר) והשניים צריכים להוציא לפועל משימה כנגד הנאצים. המשימה הופכת את השניים לזוג נאהבים ולאחר סיומה, מקס ומריאן מתחתנים ועוברים לאנגליה. החיים ה"שקטים" בצל מלחמת העולם השנייה מתערערים כאשר מגיעה ידיעה אשר חושפת את מריאן בתור מרגלת גרמניה. במידה והמידע שנחשף נכון, על מקס להוציא להורג את מריאן אחרת ייחשב גם כבוגד.
הטעות העיקרית של הסרט היתה בכתיבה התסריט שמחולק בצורה גסה וברורה לשני חלקים. החלק הראשון הוא משימת הריגול שמפגישה את מקס ומריון והחלק השני שעוסק בשאלה האם מריון היא מרגלת גרמניה. משימת הריגול וההיכרות של השניים הייתה למעלה משעה, מלאה באקספוזיציה מיותרת וקצת יריות בעוד שהחלק השני, העלילה העיקרית של הסרט, קיבלה את אותה כמות זמן ולא הייתה מפותחת מספיק.
פתיחת הסרט לא הייתה צריכה להיות יותר מרבע שעה. היינו צריכים לקבל הצגה בסיסית של הדמויות, להבין את הסיטואציה שבה הם נמצאות וקדימה למים. אני מבין את הרעיון שעמד מאחורי האקספוזיציה הארוכה, רצו ליצור חיבור בין הצופה לדמויות, כדי שלא נרגיש שסתם נזרקנו לסיפור. כנראה שכדי להקל על הקהל, הוחלט שהמשימה תתרחש בקזבלנקה, אולי כדי לפרוט על ריגשי הרומנטיקה והנוסטלגיה של הסרט "קזבלנקה", מה שכשל לחלוטין. לא היה אכפת לי ולו לשניה אחת שהסרט מתחיל דווקא שם. התוצאה הסופית היתה קהל שיושב ומחכה במשך שעה שהסרט האמיתי יתחיל. אז במקום לקבל מותחן פסיכולוגי מורט עצבים של שעה וחצי, קיבלנו את בראד פיט מנסה לבדוק האם אשתו היא מרגלת גרמניה או לא ומבצע כל מעשה לא הגיוני והזוי שאפשר לעלות על הדעת.
לטובתו של הסרט, מהרגע שהוא מתחיל (שזה שעה אחרי שמתיישבים בכסא) הוא מצליח להשאיר אותך על הקצה. הוא מצליח להיות לא צפוי, מעניין ומאתגר. באף שלב לא ניחשתי מה הולך להגיע ומי נגד מי. כשאתה מתחיל להריץ במהלך הסרט עשר תיאוריות שונות על מי הולך לעשות מה ואיך הסרט ייגמר, אתה יודע שנעשתה פה עבודה טובה בבניית התסריט והבימוי.
פיט וקוטיאר הם עיקר הסרט, כל אחד מהם עושה עבודה טובה, אבל לא יותר מזה. הכימיה בניהם עובדת טוב על המסך, אבל אישית לא האמנתי לשניה שהם מאוהבים אחד בשני. היחסים שלהם נראו לי מעט סתמיים ומאולצים כי הם הכוכבים של הסרט.
שורה תחתונה
"בעלי ברית" הוא סרט נחמד, אבל מאלו שלוקח לו זמן להתניע. לא חייבים לרוץ לראות וגם אם כן, שוכחים ממנו די מהר.
נתי אקב
בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים