צער גידול בנות הייתה להיט גדול בתחילת הניינטיז, אבל לאחר העונה האחרונה רוב הדמויות נפלו לתהומות השיכחה ולאופרות סבון. דוד ג'סי עשה סיבוב בעונות אחרונות של ER, אבא טאנר, הסתובב ברחבי האומה האמריקנית עם סטנדאפ מלוכלך, סטאפני התמכרה לסמים והתחתנה יותר מדי פעמים, ודי-ג'יי דשדשה בסרטי משפחה קיטשיים, וזכתה במקום שלישי ב"רוקדים עם כוכבים" בעונה ה18. ומישל? שכפלה את עצמה, פתחה אמפריית אופנה וצהובונים, והפכה לסלב הכי חזק שיצא מהסדרה הזו.אז למה לעשות איחוד? האמת? כי פשוט אפשר.
ג'ון סטאמוס אשר מחזיק בחלק מהבעלות לסדרה המקורית, דחף את הסדרה לReboot, שכנע את נטפליקס לקחת את אחת הסדרות הכי משודרות אי פעם בשידור חוזר באמריקה (אחרי סיינפלד וחברים) ולהוציא עונה חדשה/ריבוט/רימייק/תקראו לזה איך שאתם רוצים. התוצאה הסופית לפנינו - נטפליקס העלתה בסוף השבוע עונה חדשה בסדרה חדשה שנקראת Fuller House ונותנת לאמריקה הזדמנות לחוות מחדש את אחד הסיטקומים המוצלחים בתולדותיה.
הפעם במרכז הסדרה עומדת די.ג'יי, הבת הבכורה לבית משפחת טאנר, עכשיו היא אם חד הורית ואלמנה לשלושה ילדים. היא חוזרת לבית ילדותה, יחד עם אחותה סטפני (שהיא עכשיו DJ מצליחה בשם DJ טאנר, חה חה) וחברתה הטובה קימי גיבלר, שעוברות לגור איתה כדי לעזור לה תוך שהיא מנסה לאזן את חייה מחדש.
הפרק הראשון של הסדרה הוא פרק איחוד. ג'סי ורבקה, גוא'י, דני, סטפני, קימי, כל המשפחה מתאחדת לכבוד מסיבת פרידה לדני ורבקה שעוברים ללוס אנג'לס להנחות תוכנית-בוקר משלהם. גם אהוב נעוריה של די.ג'יי סטיב, קופץ לביקור. הדמויות משחזרות בפומפוזיות משהו את הבדיחות של ימים עברו ומה שהיה חמוד שאתה בן 15, קצת יותר מגוחך שאתה מתחיל להתקרב לגיל 45. כמו במקרה של סטיב, שהדבר המשמעותי היחיד שנעשה בקריירה שלו זה לתרום את קולו לאלדין בסרטים ופרוייקטים שונים של דיסני.
בסופו של דבר, הפרק הראשון הותיר אותי לכל הפחות עם קצת טעם מר בפה. במקום לחדש לנו על הדמויות, ולספר לנו מה הן עברו עד כה אנחנו זוכים ל36 דק' של אותם catch phrases (ואפילו אותן פיג'מות), כך שנראה שכאילו שום דבר לא השתנה, וזה לא תמיד זה דבר טוב, בייחוד לא בסדרות שירדו מהמרקע לפני עשרים ומשהו שנים.
כולם נראים נהדר, יחסית לעובדה שההורים-דודים כבר עמוק בגילאי 50, ואילו הבנות כבר באמצע ובסוף ה30 שלהן. זה נחמד להזכר, אבל אי אפשר שלא לתהות אם באמת צריך סדרה שלמה בשביל זה, או שמה פרק איחוד בודד היה עושה את העבודה ומשאיר טעם טוב יותר.
בולטים לטובה: די.ג'יי שנראית כמו היחידה שיש לה אחיזה כלשהיא במציאות. סטפאני, שנראה שמודעת למקום האבסורדי שהקריירה שלה הגיעה אליה, ומרשה לעצמה להנות קצת מהעניין. הבן הגדול של די.ג'יי, ג'קסון, גם לו נראה שיש אחיזה טובה במציאות שחייו נקלעו אליהם, בניגוד לבן האמצעי מקס, שהוא פשוט חננה נוירוטי, צעקני ואפילו לא חמוד (הוא פשוט צורח את השורות שלו).
הפרק השני לא באמת מצליח להתנער מהעבר, ודי ממחזר סיפור ידוע מתחילת הסדרה. הסדרה-עונה החדשה לא מוצאת טעם מקורי משל עצמה או מתאימה את עצמה לזמנים החדשים, אלא פשוט ממחזרת סיפור ישן מלפני כמעט 30 שנים עם פרצופים חדשים תוך שילוב רפרנסים לעבר כדי להתחנף לצופה. בכך היא מאבדת את האפשרות, בעיניי, להפוך לסדרה מצליחה בזכות עצמה.
הדמויות, העלילה, הסט שכמעט ולא עבר שינויים, כל אלה מבהירים שהסדרה מגיעה למרקע כשהיא יודעת מה היא אמורה לספק למעריצים. במהלך הצפיה אנחנו מקבלים תחושה חזקה של דז'ה-וו. תחושה שרק מתחזקת עם הקאסט המקורי. כביכול, היה אפשר לייצר "ריבוט" - אותו סיפור בתקופה של ימינו, אבל השחזור הכמעט מדויק של צוות הכותבים, ההפקה,השחקנים, הפתיח, שמקביל את עצמו עם העבר (רק הפעם בקולות נשיים הו הקדמה.) ,כל אלה לא משאירים לנו הרבה מקום לספק. התוצאה הסופית נתקעת לנו בגרון כשאנחנו מוצפים בפרצופים מוכרים, עלילות מוכרות, ואפילו התייחסות מאוד מאוד מובהקת לאחיות אולסן שנעדרות מהעונה החצי חדשה - חצי ישנה של הסדרה. רק מבהירה לנו כמה הריבוט הזה מודע לעצמו, להייפ שמסביבו, ולא מתבייש להודות בכך, על גבי המדיום הטלווזיוני.
הmash-up הזה יכול להתקיים רק בבועת מדיה כמו בנטפליקס, שמייצבת את עצמה כנישה שאליה מגיעות סדרות כדי למות. ולהוולד מחדש.
שורה תחתונה - אם אתם מעריצים שרופים, תהנו. לכל השאר יש שידורים חוזרים של "חברים" בנטפליקס.
מירי מרנסקי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר, הגברת הראשונה של הצוות, הראשונה לשמה.
חובבת טלווזיה, טכנולוגיה, ברזלים ונטפליקס.